יום שישי, 11 במרץ 2016

מה צריכה לעשות הציפור כשהגוזל עוזב את הקן? על משפחה מורחבת וזוגיות צעירה

זוג מתאהב. הם רואים את היופי והיחודיות שבהם, כיף להם ביחד, הם חברים טובים, הסקס מצוין. בחודשים הראשונים זה רק הם בתוך בועה. בהמשך נפגשים עם חברים, ולרוב, גם זה לגמרי בסדר. השלב הבא, הטבעי, הוא הכרות עם המשפחה המורחבת ובעצם כניסה כזוג למעגל זה.

כמספר המשפחות כך מספר הנוסחים והצורות של יחסי הגומלין בין זוגות לבני המשפחות המורחבות שלהם. במקרים רבים זה עובד מצוין. אבל ישנם מקרים רבים שזה לא כך.

הנה דוגמא:

מ׳ וד׳ הם זוג בסוף שנות ה - 20 לחייהם. הם הכירו בצבא, כשמ׳ היה המפקד של ד׳. זו היתה אהבה ממבט ראשון. התאהבות מטורפת וחברות עמוקה. לפני כ 4 שנים נישאו בחתונה שמחה, ועכשיו הם הורים לתינוק קטן. מ׳ עדיין סטודנט העובד בעבודות זמניות, וד׳ היא פסיכולוגית מתמחה המתקיימת ממשכורת בגובה שכר המינימום. מאחר והכנסותיהם נמוכות, התגייסה אמו של מ׳ לעזור במשימת הטיפול בתינוק, כדי שבני הזוג לא יצטרכו לשלם למטפלת. ובכלל, הסכימו כולם, עדיף שסבתא תטפל בתינוק מאשר מטפלת זרה (הרי כולנו קראנו בעיתון, שלא נדע, סיפורי זוועה על מטפלות...). וכך, כשד׳ חזרה לעבודה לאחר חופשת הלידה, נכנסה סבתא לסינר המטפלת (אבל לא רק...). מדי יום יצאה ד׳ להתמחות בפסיכולוגיה וסבתא נדהמה ממה שראו עיניה. למשל: אין אוכל מבושל במקרר.... מה יאכל בנה השוקד בעמל על לימודיו? ערימות הכביסה עולות על גדותיהן, וגם הרצפה, איך לומר, לא הכי נקיה. ככל שעברו הימים גילתה סבתא עוד ועוד דברים שלא אהבה: ערימות של כלים בכיור וכו׳, וכולם דרשו את התערבותה.
מרצון טוב, רק מרצון טוב, היתה סבתא מקבלת את פניה של ד׳ בסוף יום העבודה בעצות וביקורת בונה. היא שיבחה את עצמה על כך שמשנכנסה לבית יש ריחות של בישול וניקיון בבית, ובכלל, מ׳ נראה יותר בריא מאז שד׳ יצאה לעבוד...
פניה של ד׳ הלכו ונפלו מיום ליום. מ׳ לא שם לב לכך. הוא דווקא חשב שהכל טוב. משימת הטיפול בתינוק לא נופלת על כתפיו, יש לו אוכל מבושל וטרי מדי יום, הם חוסכים במטפלת...
כשהחלה ד׳ להגיד לו שאמו מעצבנת אותה, הוא לא הבין על מה היא מדברת ואפילו קצת כעס, כי בסך הכל אמו עוזרת להם, עושה להם טובה. ״אל תעני לה״ או ״אל תתייחס״ נהג לומר לד׳ ההולכת ומתרתחת.
אלא שד׳ התקשתה להתעלם, ולאט לאט החלה גם לענות בכעס ובחוסר סבלנות לסבתא. סבתא נהגה להתלונן למ׳, והוא מצידו נזף בד׳ על כך שהיא כפוית טובה כלפי אמו.
כך החלו מריבות ותסכול וכעס לזחול אט אט לתוך הזוגיות הצעירה.

הכרתי כמה וכמה זוגות, שמעורבות המשפחה המורחבת תפקדה כרעל לזוגיות שלהם והצליחה להרוס כל חלקה טובה. לפעמים, תרמה מעורבות המשפחה המורחבת להרס הזוגיות עצמה.

כמה טיפים להורים של בני הזוג:
1 . הילד או הילדה שלכם יצאו מהקן ובנו לעצמם קן חדש. זה אומר שאתם ״ירדתם בדרגה״ ועכשיו בן/בת הזוג הם האדם המשמעותי הנמצא בראש סדר העדיפויות של ילדכם. שמחו! זה מצוין! כך צריך להיות. זה אומר שהילד שלכם יתן גיבוי לזוגתו (או להיפך) גם מולכם. זו דרכו של עולם. כבדו אותה.
2 . עזרה - כן. ברמה ובמינון שמתאימים לזוג, ובמיוחד לבן / בת הזוג של ילדכם. היו רגישים! עזרה לא אומרת השתלטות או הכתבה של כללים וסדרים חדשים. היא גם בשום אופן לא אומרת ביקורת. זכרו: זה לא הבית שלכם, אלא שלהם, והם יבנו אותו כראות עיניהם, וזה בסדר, זה אפילו מצוין.
3 . יכול להיות שבן / בת הזוג שבחר ילדכם הוא לא האדם האידיאלי עבורכם. אתם אולי רציתם עבור ילדכם משהו אחר (יותר עשיר / משכיל /
רזה וכו׳). אבל, מה לעשות, בזה הוא התאהב וזה מה שהוא בחר. זכרו, אתם כבר התחתנתם מזמן... כבדו את בחירתו. חבקו אותה. וגם אם מאד קשה לכם, שמרו את הקושי בלב. מצאו אנשים אחרים, מחוץ למעגל לשתף אותם בקושי. אל תראו לא לילדכם ולא לבן / בת זוגו שאינכם מרוצים. הרי לא הייתם רוצים לפגוע בזוגיות ובאושר של ילדכם נכון?

כמה טיפים לבן / בת של הורה מתערב:
1 . זכור שבחרת בבן הזוג שלך כבן זוג לחיים ועזבת את בית ההורים. תמיד אל מול ההורים תן גיבוי לזוגיות. אם אתה חושב שההורה צודק, נסו ללבן זאת לבד וחלילה לא בנוכחות ההורה. אם לא הצלחת לשכנע את בן / בת זוגך, תמוך בו!
2 . הצב גבולות למעורבות ההורים, ובמיוחד כשהמעורבות אינה נעימה או נוחה לבן / בת זוגך. אפשר בהחלט להציב גבולות בנועם ובאסרטיביות.
3 . הימנע מלאפשר להורה לשנות סדרים, כללים או מנהגים בבית מאחורי גב בן / בת הזוג או בניגוד לרצונו / רצונה או ללא הסכמתה. תמיד זכור מי הם בעלי הבית...

אני חושבת שמינון נכון ורגישות יכולים לחזק קשרים בתוך המשפחה המורחבת ולסייע לחיים בהרמוניה. חריגה מהם עלולה להיות הרסנית לזוגיות וצריך להישמר מפניה.

יום שישי, 15 בינואר 2016

מי יטפל במטפל? - טיפול באנשים להם בן משפחה חולה

אבי היה חולה במחלה קשה הרבה שנים, עד שהמחלה הכריעה אותו.

בשנים האחרונות לחייו, כשהמחלה החמירה, עזבה אמי את מקום עבודתה והתמסרה לטיפול בו. סדר יומם כלל מספר ביקורים אצל רופאים ובתי חולים כמה פעמים בשבוע. ביקורים אצל אחיות לביצוע בדיקות, וטיפולים סיעודיים ורפואיים שאמי נדרשה לסייע בהם לאבי. הזמן שנותר לאמי לביצוע מטלות הבית או דברים שרצתה ואהבה לעשות, הצטמצם מאד. אבי, שסבל כאבים והיה מוגבל בתפקודו, הפנה הרבה מהתסכול והכעס על מצבו כלפי אמי, והיא ספגה זאת באהבה, אך זה לא היה קל.


החיים לצד אדם חולה רוויים בדאגה ולחץ. הביקורים אצל הרופאים מלווים לרוב באינפורמציה מלחיצה. המצב מדאיג, תפקודים גופניים נפגעים או מתדרדרים, והאדם החולה הופך פעמים רבות לתלוי בסביבתו.

המגבלות בהן לוקה החולה עקב מחלתו, משפיעות גם על בן המשפחה המטפל, במיוחד אם הוא בן זוג, הורה, או ילד שנדרש לטפל בהורה. דברים שנהג המטפל לעשות בעבר, שגרת יומו, תחביבים שאהב, נדחקים לקרן זוית ומאבדים מחשיבותם. שגרת החיים המוכרת נטרפת, ובמקומה נכנסת שגרת חיים אחרת, לא רצויה, כפויה.

גם החולה פעמים רבות משתנה. הגוף הדואב, המגבלות הגופניות, הדאגה לעתיד, הצורך לעבור טיפולים רפואיים קשים ולא נעימים וליטול תרופות בעלות תופעות לוואי קשות, משנים לעתים קרובות את אופיו של האדם האהוב. האדם החולה הופך לעתים להיות עצבני, מתפרץ, והתפרצויותיו מופנות לאדם הקרוב ביותר, זה שמטפל בו. לעתים אנשים שהיו שמחים ואופטימיים הופכים להיות עצובים, פסימיים ומדוכאים. לעתים גם אצל מבוגרים עשויה להיות נסיגה להתנהגויות כמו ילדיות. החולה הופך מרוכז בעצמו, בגופו, בצרכיו. הוא יכול להפוך דרשני וחסר סבלנות. את השינוי הזה חווה בן המשפחה המטפל, והוא צריך לספוג אותו, להיות סובלני ומכיל, שהרי האדם חולה וסובל.

תחומי העניין של החולה מצטמצמים ומתכווצים למחלה, לסדר היום החולה, לתרופות, רופאים וכאבים. ועמם גם נושאי השיחה והאפשרויות לאסקפיזם.

אחד ההבטים הקשים בטיפול וליווי של בן משפחה חולה הוא הבדידות. המטפל אינו יכול לשתף את החולה בדאגה. או בקושי להתמודד עם השינויים שחלו באישיותו. גם אנשים אחרים, הסביבה הקרובה, אינם מבינים לעתים מה עובר על המטפל. באופן טבעי הם מתעניינים במצבו של החולה.  שוכחים פעמים רבות לשאול את המטפל לשלומו. וגם אם שואלים, לא בהכרח מתעמקים בכך, מסתפקים בתשובות קצרות וסתמיות. ובן המשפחה המטפל נותר לבדו עם רגשותיו ומחשבותיו. לעתים האחרים אינם משתפים בחיי היום יום שלהם, כי איך זה יראה שהם חיים חיים רגילים ואולי אפילו נהנים בעוד המטפל ובן משפחתו האהוב סובלים?  וזאת כשדווקא יכול היה להיות טוב לבן המשפחה המטפל, העוסק כל היום בנושא החולי, לדבר קצת על דברים אחרים ולחוש קצת נורמליזציה.

כשמטפלים הרבה זמן בבן משפחה חולה הקושי והדאגה עלולים לגרום לשחיקה. מחקרים מראים כי בני משפחה המטפלים בבן משפחה חולה (בשפה המקצועית הם נקראים care givers) סובלים יותר ממחלות גופניות ובעיקר מחלות שמושפעות מלחץ נפשי כגון סכרת או יתר לחץ דם. כמו כן אחוז הסובלים מדיכאון בקרב בני משפחה המטפלים בבן משפחה חולה, גבוה יותר.

טיפול בבן משפחה חולה עלול לפגוע לעתים גם במערכות היחסים הקרובות בתוך המשפחה: טיפול בבן זוג חולה עלול לגרם למתחים וקושי עם הילדים, טיפול בילד חולה עלול לגרום למתחים בין ההורים, טיפול בהורה חולה עלול לגרום למתחים בין אחים או למתחים בין הילד המטפל לבן/בת זוגו.

הרבה עומס מוטל על כתפיהם של בני משפחה שמטפלים בבן משפחה חולה. אחד הדברים שיכולים לעזור ולהקל, הוא טיפול. גם בן המשפחה המטפל צריך את המקום שלו. המקום שבו, ולו לפחות לשעה בשבוע, הוא יהיה במרכז תשומת הלב. המקום שבו מישהו יראה אותו ויקשיב רק לו. המקום שבו הוא יוכל לדבר על הכל: הכאב, התסכול, הדאגה, הבדידות. המקום בו יקבל אמפטיה והבנה. המקום שבו יוכל להתייעץ ולקבל כלים כיצד אפשר להקל, לשפר, ולבנות שגרה אפשרית גם במצב שהוא בלתי אפשרי.  וגם המקום שבו יהיו גם חיוך, והומור ואופטימיות.

בן משפחה מטפל שמטפל בעצמו חווה הקלה, תמיכה והכלה. דברים חשובים אלה שמקנה הטיפול, נותנים כח, הקלה, אנרגיה ואופטימיות. והם מאפשרים להמשיך במסע של ליווי בן משפחה אהוב שלקה במחלה. לעתים, ליווי בן משפחה חולה משמעותו מסע ארוך מאד. וגם במסע ארוך צריך לעשות מדי פעם הפסקה, לתדלק, לאכול, לצבור אנרגיה, כדי שאפשר יהיה להעמיס שוב את התרמיל ולהמשיך הלאה.

האם החוויה של טיפול בבן משפחה חולה מוכרת לכם? אשמח לשמוע מאנשים שחוו, ולשמוע מה עזר.


יום שישי, 8 בינואר 2016

האדם מחפש משמעות - חיפוש משמעות לחיים לאחר אסון

השבוע הייתי בהרצאה יוצאת דופן של אישה יוצאת דופן. האישה היא לילך שם טוב. אם שילדיה נרצחו על ידי אביהם לפני כחמש שנים. הסיפור היה אז בכותרות. כולנו הזדעזענו. אני זוכרת שחשבתי לעצמי כבר אז, איזה טעם נשאר לחייה של אם שאיבדה את כל ילדיה ברגע אחד של רוע וטרוף?

אז הזדעזענו כולנו, אבל האמת היא שבמציאות שבה חדשה מזעזעת אחת רודפת חדשה מזעזעת אחרת, שכחנו את הסיפור של לילך. אבל היא המשיכה לחיות אותו.

והנה, 5 שנים אחרי, עומדת על במה אישה קטנה - גדולה, ומספרת את הסיפור שלה. זה לא סיפור של שיקום, אלא אולי סיפור של מסע. ובמסע הזה יש כאב בלתי נסבל, ועצב, ובחינה של טעויות שנעשו לאורך החיים, ושל הבחירות שעשתה. יש בו גם חיטוט וחיפוש עצמי של מי אני בעצם? האם אני עדיין אמא? האם אני האישה שחיתה בטרור רגשי מתמשך עם גבר שרצה שתחשוב שהיא כלום? או שאינני האישה הזו. האם אני חלשה או חזקה? האם אני רוצה להמשיך ולחיות? ואם כן בשביל מה? האם אפשר להמשיך ולחיות אחרי אסון שכזה? האם מותר לי? האם מותר לי להמשיך לחלום, לקוות, ליצור, לחשוב, לנשום ואפילו לשמוח ולהיות מאושרת?

כמה דברים חשובים לקחתי מההרצאה המטלטלת הזאת:

1 . הכי חשוב: כן! אפשר למצוא משמעות חדשה וטעם לחיים גם אחרי אסון נורא. לילך עשתה שינויים בקריירה ומצאה דרכי ביטוי יצירתיות ודרכי העצמה אישית (ביניהן גם העברת ההרצאות כמו זו שנכחתי בה). היא נמצאת היום בזוגיות ובהריון. מהבחינה הזו, החיים ניצחו.

2 . יש בתוכנו כוחות אדירים שפעמים רבות איננו מודעים להם ואיננו משתמשים בהם עד שאין לנו ברירה ואנו ניצבים אל מול מציאות קשה. רק אז אנחנו נאלצים לחפור בתוכנו ולשאוב מתוך עצמנו את הכוחות האדירים הללו.

3 . תמיכה של חברים ובני משפחה היא מרכיב משמעותי מאד בהתמודדות עם משבר. לילך סיפרה על חברים רבים וטובים שעטפו, לא עזבו ועודדו ברגעי המשבר והאבל הקשים מנשוא. היא לא הפסיקה לשבח חברים אלה ולדבר על הכח שנתנו לה ואיך שלא איפשרו לה ליפול.

4 . חשיבותו של טיפול בשעת משבר. ליווי טיפולי בשעת משבר הוא כח. לילך דיברה רבות על המטפל שטיפל בה לאורך השנים מרגע המשבר. על התמיכה, ההכלה, ההבנה, העידוד, חוסר השיפוטיות, קבלתה כאדם כפי שהיא, החיזוק, התובנות שאיפשר לה להגיע אליהן, ועל הנוכחות שלו שם לצידה לאורך המסע שלה.
לליווי מקצועי בשעת משבר יש תשומות ותרומות נוספות לליווי של אנשים קרובים. הוא מאפשר שיח שבו ניתן להשיל את כל ההגנות והמסכות, ובכך הוא מאד משחרר. הוא מאפשר נוכחות של אדם אובייקטיבי ולא מעורב, שיכול לספק תובנות ממקום נקי, נטול אינטרסים ודעות קדומות. הוא מאפשר נוכחות של אדם עם ראיה וכלים מקצועיים וניסיון בסיוע לאנשים ביציאה והתגברות על משבר. הוא מאפשר שעה בשבוע שבה המטופל הוא החשוב מכל, מעין רחם, שבו המטופל כמו תינוק יכול להתכנס בתוך רגשותיו וצרכיו ולקבל להם מענה ישיר.

מאד התרגשתי מההרצאה של לילך. היא העצימה גם אותי, ונתנה תקווה ואופטימיות.


יום שישי, 1 בינואר 2016

הקול יוצא מהמכחול - שימוש בכלים אמנותיים בטיפול

כשאומרים ״טיפול״ חושבים מיד על שיחה, על דיבור. לרוב זה נכון. טיפול, בעיקר במבוגרים מבוסס על ביטוי באמצעות מילים, בשיחה. בשיחה מעלים מחשבות ורגשות. מעלים זכרונות, מנתחים מצבים וסיטואציות, מנסים לחשוב על אפשרויות שונות הן לפעולה והן לפרשנות למצבים, מערכות היחסים והתכנים העולים בטיפול.

לפעמים הדברים נאמרים בשקט, לפעמים בצעקה. פעמים רבות הדברים נאמרים בכאב רב.

אבל ישנם מצבים שבהם המילים לא מצליחות לבטא את הסערה המתחוללת בפנים. זה קורה בכל מיני מקרים. למשל, כשיש רגש חזק מאד או דפוס התנהגות שלא מצליחים להבין אותו באמצעות המילים (ובעצם, באמצעות התכנים שנמצאים בתחום המודע שלנו). או כשכמה שמנסים לא מצליחים לתמלל את מה שרוצים להגיד, לא מצליחים לבטא את הרגשות והתחושות או המסרים בצורה מדויקת.
ישנם גם אנשים שקשה להם להתבטא במילים. שהצד המילולי אינו הצד החזק שלהם.

בטיפול זוגי (או משפחתי), פעמים רבות הכעס והכאב מובעים בעוצמה כה גבוהה עד שקשה לבני הזוג להקשיב זה לזה ולנהל דיאלוג. לעתים הכעס והכאב כה גבוהים עד שמשתררת שתיקה כבדה בחדר.

לפעמים הטיפול מגיע במבוי סתום. וכמה שלא מדברים מרגישים תקיעות ולא מצליחים להתקדם.

במצבים כמו המצבים שתוארו לעיל, לפעמים נכון לעשות הפסקה בשיחה, ולהמשיך לנהל את השיחה בדרך אחרת. בדרך ללא מילים.

אני מאד אוהבת להשתמש באמצעים אמנותיים או משחקיים בטיפול. אני מוצאת שפעמים רבות שימוש בכלי אמנותי יצליח לעזור למטופל לבטא דברים שלא הצליח לבטא במילים. יצליח לאפשר לבני זוג לנהל דיאלוג שיש בו הקשבה ושיש בו עוד מנעד של רגשות מעבר לכעס או הכאב ששלטו בפגישות עד כה.

בשבוע שעבר השתתפתי בהשתלמות למטפלים שעניינה היה שילוב כלים אמנותיים בטיפול. במסגרת ההשתלמות התנסינו בכלים שונים על עצמנו. מצאתי עצמי גוזרת מז׳ורנלים, מציירת וצובעת בצבעי פנדה וגואש, מתנועעת לקצב המוסיקה ומתנסה בכל מיני תרגילים שהכריחו אותי לצאת מאזור הנוחות שלי בסדנאות (לשבת בשורה אחרונה בקהל ולהאזין פאסיבית תוך שתיית קפה...).

אחד התרגילים שבהם התנסינו לימד אותי שעור חשוב על הנפש שלי עצמי, ועל כמה יש לה עומק ורבדים שלגמרי נסתרים ממני. התרגיל החל ברישום של מספר רב כמה שיותר של רגשות. אחריו התבקשנו לתת צבע אחר לכל רגש. התבקשנו להעריך על סקאלה מהו הרגש שאי חווה הכי פחות בחיי היום יום עד הרגש שאני חווה הכי הרבה. אחר כך קרו כל מיני דברים. בסוף התהליך, לאחר פרק זמן, התבקשנו כאילו באופן לא קשור לצייר ציור חופשי.

אחר כך התבקשנו להסתכל על הצבעים שבחרנו לרגשות בתחילת התרגיל, ולזהות מה הצבעים (כלומר רגשות) הדומיננטיים בציור. נדהמתי. אני חשבתי שהרגשות הדומיננטיים בחיי היום יום שלי הם לחץ, תסכול וגם אהבה. אהבה אכן היה מאד דומיננטי. אבל הרבה יותר ממנו, ממלא כמעט את כל הציור הופיע רגש אחר לגמרי, שבחרתי עבורו בחלק הראשון של התרגיל את הצבע הכחול, ובלי לחשוב אחר כך בציור החופשי ציירתי ים שמילא כמעט את כל הדף. בצבע כחול צבעתי קודם את הרגש: געגוע.

כל הדרך הביתה חשבתי, באמת? בכלל לא ידעתי. לא ידעתי שאי שם, בנבכי הנפש מה שמציף אותי הוא געגוע. געגוע למה? מאז אותו תרגיל חשבתי על כך הרבה. וגיליתי המון דברים ואנשים יקרים שעזבו אותי ואני מתגעגעת אליהם. מתגעגעת לחוויות ולזמנים, וזה היכה בי שכן. אני אמנם לא חושבת על זה כל הזמן. רוב הזמן אני ב״כאן ועכשיו״ אבל הגעגוע, כמו מים, ממלא חלק גדול מהזיכרון והלב.

הכלים האלה שלמדתי כמובן נארזו ונכנסו לארגז הכלים המקצועיים שלי, שהולך ומתמלא ועולה על גדותיו במגוון של כלים. 

יום שבת, 26 בדצמבר 2015

יעוץ לזוגות בהליכי גירושין

אם גמלה בלבכם ההחלטה להתגרש, גם אם אתם שלמים עם ההחלטה, סביר שאתם עוברים תקופה לא קלה. 
זו תקופה שבה יש דאגה לעתיד, אך גם עדיין הרבה כאב, על אובדן הזוגיות והחלום של ״להזדקן ביחד באושר״. 
לעתים קרובות הפרידה מלווה בכעסים, התחשבנויות ומאבקי כח, שרק מכבידים על התהליך שהוא קשה גם כך. אלא שכעסים אלה עלולים להוביל ולגרום לנזקים נוספים, לכם, ובעיקר לילדים. 
אם כבר גמלה בלבכם ההחלטה להתגרש, חשוב לעשות את זה נכון. להגיע להסכמות, גם אם הן כרוכות בויתורים. לעשות את הדברים תוך הידברות וכבוד הדדי, גם אם שניכם פגועים וכועסים. 

הורים שהחליטו רשמית להיפרד, אך עוד לא נפרדו רגשית, עלולים להמשיך ולריב בעוצמה גבוהה. בלי משים, הופכים פעמים רבות הילדים, הנכס המשותף היקר, הרגיש והפגיע ביותר לכלי המלחמה בקרב הזה. המצב הזה, עלול להסב נזק רב ובלתי הפיך לילדים לטווח רחוק ואולי לכל חייהם. 

אל תתנו לזה לקרות. אל תיגררו למלחמות עקובות מדם שכולכם תצאו מהן נפסדים. 

במסגרת הייעוץ ננסה להגיע ביחד להסכמות, תוך כבוד הדדי, באמצעות תקשורת ישירה ומכבדת. תוך הקשבה והבנה, לטובת הילדים והמשפחה כולה. הייעוץ מאפשר להגיע לדיאלוג בעזרת גורם מקצועי, שלישי, אובייקטיבי, שיסייע בגישור על אי הבנות ואי הסכמות. 

הייעוץ הוא התערבות קצרת מועד וממוקדת, שאורכה פגישות ספורות. מטרתו הגעה להסכמות לגבי ההתנהלות מרגע ההחלטה על הפרידה ועד לשגרה שתיבנה לאחריה. 

ככל שתיטיבו לנהל את המשבר, כך תיטיבו לצלוח אותו, והמשפחה תצא ממנו עם כמה שפחות נזקים וצלקות, ואפילו עם רווחים משניים.  


טיפול משפחתי

במשפחת ס׳ רבה המהומה. כל היום ויכוחים ומריבות על כל דבר קטן. מי יצפה בטלוויזיה, ובאיזו תכנית, מי יאכל את פרוסת העוגה האחרונה במקרר, מי ישטוף כלים… כל נושא הוא סיבה למריבה, והאווירה קשה ולא נעימה. גם הדיבור מלווה באלימות מילולית, ובני המשפחה אומרים שלפעמים הם מעדיפים להישאר כמה שיותר בחוץ מאשר לבוא הביתה…כשהם מבינים שהבית הוא כבר לא המקום החם והבטוח עבורם, הם פונים לטיפול, כפי שאמר אב המשפחה ״כדי להציל את הבית״. 

ש׳ , הבן הקטן במשפחת א׳, החל בזמן האחרון לעשות בעיות. בבוקר הוא לא רוצה ללכת לבי״ס, בוכה ומשתולל ומתמרד. יש המון ויכוחים על אוכל, על שעורי בית, על שעות שינה, על מקלחת, כמעט על כל דבר… בטיפול מסתבר שש׳, קורא לעזרת כל בני המשפחה. ההורים עובדים שעות על גבי שעות, האחיות הגדולות עסוקות בשלהן וש׳ מרגיש לבד. בעבודה משותפת, המשפחה מתגייסת ועושה שינויים, שעוזרים לש׳ להרגיש חלק מהמשפחה, ועל הדרך, עוזרים גם למשפחה להתגבש מחדש. 

האב במשפחת ד׳ חלה במחלת נפש ואושפז בבי״ח פסיכיאטרי. תמיד הוא היה ״מוזר״ אבל בשנה האחרונה הדברים החריפו והפכו בלתי נסבלים עד לאשפוז. בני המשפחה מבולבלים, מתביישים, חוששים מהעתיד. כל אחד מבני המשפחה נמצא בשלב אחר בחייו, ופתאום, כולם נדרשים לעצור, ולבחון מחדש את חייהם ואת עתידם. אם המשפחה, שבעלה כנראה כבר לא יחזור להיות מי שהיה, שרויה באבל ובתחושת אובדן. הילדים שצריכים לתמוך בהורים ולהיות שותפים בטיפול באב ובקבלת ההחלטות בעניינו, דבר שהופך אותם קצת ״שווי מעמד״ לאמם, שרויים גם הם בתחושת אובדן. הכל מבולבל וסוער. בני המשפחה פונים לטיפול, כדי לדבר על הרגשות שמציפים אותם, ולנסות להגיע לאיזון מחודש לאחר שהאיזון הקודם הופר. 

***

המשפחה היא הדבר הכי יקר. היא ״המקום הבטוח״ שממנו יוצאים כל בוקר, כל אחד לעיסוקיו, ואליו חוזרים. הבית הוא המקום בו אנו צריכים שיקבלו אותנו כפי שאנחנו. שיכבדו אותנו, שיראו וישמעו אותנו. הבית, הוא המקום בו אנחנו צריכים להרגיש טוב ובטוח. לפעמים, דברים משתנים. משברים שחווה המשפחה כמו מחלה או אבטלה, או שינויים שקשורים במעגל החיים כמו התבגרות של הילדים והזדקנות ההורים, עלולים לגרום להפרת האיזון. לפעמים אנחנו מתקשים ״לקרוא״ את הסימנים שמשדרים לנו בני המשפחה האחרים. במצבים אלה, עלולה האווירה בבית להיות קשה, והבית מתקשה להוות את מקום המבטחים שהוא אמור להוות. 

טיפול משפחתי מאפשר לכל בני המשפחה לפנות זמן איכות של ״ביחד״. לדבר על הדברים באווירה רגועה ותומכת. ״לשים על השולחן״ בכנות, אך בלי לפגוע, את הדברים שמפריעים או כואבים, ולחשוב על דרכים שיעזרו לכל בני הבית לחזור ולהרגיש טוב, להחזיר את האיזון ותחושת השייכות שהופרו. 





טיפול זוגי



ח׳ וז׳, זוג בשנות ה - 60 המאוחרות לחייהם, לא מרוצים מחיי הנישואין. הם לא מפסיקים לריב ולהתווכח כמעט על כל דבר. המצב החמיר לאחרונה, לאחר שח׳ יצא לפנסיה. הם יודעים שאינם רוצים להיפרד זה מזו (״בגילנו כבר לא מתגרשים״… הם אומרים בחיוך), אך רוצים חיים טובים יותר. הם מרגישים שהם זקוקים לעזרה כדי להגיע להבנה, ולכן פונים לטיפול זוגי. 

מ׳ ות׳, הורים ל - 3 מתבגרים. הם מרבים להתווכח ללא הפסקה. ת׳ מרגישה שמ׳ משפיל אותה ומפחית בערכה ליד הילדים, ואינו מגבה אותה מולם. מ׳ מצידו מלא ביקורת על האופן שבו ת׳ מתנהלת מול הילדים, ומטיל עליה את רוב האחריות למצב בבית (מריבת בלתי פוסקות בין כל בני הבית ואווירה לא טובה). הם מרגישים שמשהו הולך בכיוון לא נכון, לא טוב להם לחיות כך, הם רוצים משהו אחר, ומחליטים לפנות לטיפול. 

י׳ וז׳ נישאו בגיל מבוגר יחסית והביאו 2 ילדים, כיום סטודנטים. הנישואין היו בשידוך, והזוג נישא לאחר תקופת הכרות קצרה ובלחץ של בני משפחה. י׳ מרגישה שז׳ מעולם לא אהב אותה. הם חיים במקביל אבל לא ביחד. לכל אחד מהם קריירה, תחביבים וחברים נפרדים. י׳ טוענת כי מה שמחבר אותם הוא ניהול ענייני הבית ונושאים שקשורים לילדים. שניהם חשים כי אבדו התשוקה והרומנטיקה (אם בכלל היו שם אי פעם…). הם מרגישים כשני זרים, או כשני אנשים שמנהלים עסק משותף, יותר מאשר כזוג. הם רוצים משהו אחר. הם רוצים להעיר את הרומנטיקה, התשוקה והמיניות. הם רוצים לתקשר טוב יותר, להיפטר מהמרירות והתסכול שהפכו חלק מחיי הנישואין. הרצון לזוגיות אחרת, מיטיבה, חיה ומספקת, מביא אותם לטיפול. 

***
אם אתם מרגישים שאתם יותר רבים מאשר מדברים
אם אתם מרגישים שמשהו בתקשורת ביניכם לא עובד
אם הרומנטיקה היא לא מה שהיתה פעם, וגם התשוקה דעכה, ואתם כמהים להצית את האש מחדש, רק לא יודעים איך…
אם כעסים, טינות וחשבונות שנצברו במשך שנים מכבידים על הזוגיות וצובעים אותה בצבעים קודרים ולא נעימים
אם אין מריבות ביניכם אך גם אין דיבור, תקשורת, או ממשקים. אם אתם מרגישים שאתם חיים בקווים מקבילים ולא כזוג. 
אם השגרה, ההרגל ואפילו שעמום מאיימים לבלוע את הזוגיות והיא הולכת ודועכת

זה הזמן לפנות לטיפול זוגי. לטפל באחד הדברים היקרים ביותר בחייכם. המקום הבטוח. הקשר החשוב ביותר - הקשר עם בן הזוג שלכם. אפשר להעיר מחדש את האהבה. אפשר לשפר את התקשורת ולהגיע להבנה. אפשר ללמוד דרכים לגשר על מחלוקות בלי לפגוע ובלי להיפגע. 

האדם הזה, בן או בת הזוג, הוא האדם בו בחרתם לכרוך את חייכם בחייו. זה האדם שבחרתם להקים איתו בית. זה האדם בו התאהבתם. אותו אדם עוד שם. מחכה שתגלו אותו מחדש. 

פעמים רבות אני שומעת על זוגות שבחרו להיפרד מהר מידי. שלא ניסו לפתור בעיות לפני שויתרו. או שאני שומעת על זוגות שחיים שנים בסבל, או סתם, ללא אהבה. כל כך חבל…זוגיות אפשר לטפח, לשפר, להעיר ואפילו להציל. אל תוותרו עליה! אם לא טוב לכם בזוגיות, זה הזמן לפנות לטיפול ולעבוד על הקשר הזוגי. 

באוירה נעימה, רגועה, מכילה ותומכת, נדבר על הקשיים ונחשוב איך להתגבר עליהם, אבל גם ניזכר ברגעים הטובים, השמחים. בדברים שגרמו לכם להתאהב ולכרוך את חייכם ביחד. הזוגיות היא נכס שחובה לשמור ולטפח אותו. בטיפול נעשה כל מאמץ כדי לעמוד במשימה.