אז מה זה בעצם טיפול? האם אני צריך את זה? איך זה יעזור לי?
המונח ״טיפול רגשי״ נתפס אצל רבים כמפחיד, מסתורי, או מעורר חשד.
מה זה בכלל? למי הוא מיועד? האם הוא מיועד לי?
בעבר היו טיפולים רגשיים נתונים תחת סטיגמה, ואנשים חששו לפנות לטיפול מחשש שזה אומר משהו לא טוב עליהם, ואפילו מחשש שהפניה לטיפול תחמיר את המצב. היו שחששו שהמידע עלול לדלוף ל״תיק אישי״ שהממסד אוסף לגביהם ושעשוי להישלף בבוא היום כנגדם.
אז הגיע הזמן לעשות קצת סדר בבלגן...
טיפול רגשי מיועד לכל אדם שחש אי שביעות רצון מחייו, ובמיוחד לאנשים השרויים במצוקה. המצוקה יכולה לנבוע מגורמים שונים: קשיים בזוגיות, קשיים בהורות, קושי במערכות היחסים במשפחה, חוסר שביעות רצון מהתחום המקצועי, בדידות חברתית, מחלה, משבר, או קשיים נפשיים כגון: דיכאון, חרדה וכד׳. הרבה פעמים מדובר בשילוב של קשיים מתחומים שונים.
מטרת הטיפול היא לעזור לאדם להגיע לאיזון מחודש בחייו שישפר את איכות חייו ואת תחושת שביעות הרצון שלו מחייו. את האיזון הזה ניתן להשיג על ידי שיפור בתחום הבעיה ופעמים רבות אף במציאת פתרון לבעיה, או החלמה.
טיפול רגשי מתבצע באמצעות שיחות שבועיות עם מטפל. אורכה של כל שיחה הוא 50 דק׳. הטיפול הוא תהליך. אני קוראת לו מסע. מסע משותף של המטופל יחד עם מטפל במטרה להשיג את השיפור הדרוש. מתוקף היותו תהליך או מסע, אין מדובר בפתרון של ״זבנג וגמרנו״, אלא בתהליך מתמשך הנע בין מס׳ חודשים עד לתקופה ארוכה יותר.
אורך הטיפול תלוי בתחום הבעיה, משכה, מורכבותה, במטופל עצמו (עד כמה הוא בשל לשינוי), בשיטת הטיפול (למשל: טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול קצר מועד המטפל בבעיה ממוקדת וספציפית, טיפול פסיכודינמי הינו טיפול ארוך טווח המיועד לשינוי עמוק ומשמעותי יותר), ובמטפל (מקצועיותו וניסיונו).
הצלחת הטיפול תלויה במוטיבציה של המטופל לשינוי, במקצועיותו ומיומנותו של המטפל אבל בעיקר בעיני, בכימיה הנוצרת בין המטפל למטופל. מהי הצלחה של טיפול? זו שאלה טובה שאדון בה ברשומה אחרת. בגדול ניתן לומר שאם המטופל מרגיש שהגיע למקום בחייו שבו הוא מרגיש טוב יותר, קומפטנטי, מסוגל להתמודד טוב יותר עם החיים ועם הבעיות בגינן הגיע לטיפול, אם המטופל חש שקיבל כלים מועילים להתמודדות עם קשייו או הבנה לקשייו ולגורמים להם, וחווה לעתים קרובות יותר שביעות רצון וסיפוק מחייו, זו הצלחה. הצלחה של טיפול רגשי, אגב, בשונה מטיפול תרופתי, תוכל להמדד לעתים רק בחלוף זמן מסיום הטיפול...
האם טיפול יכול להזיק? גם זו שאלה מורכבת שמצדיקה טור נפרד. ברוב המקרים טיפול לא טוב, לא מקצועי או לא הולם את הבעיה, פשוט לא יועיל, וזה לכשלעצמו סוג של נזק. כי חבל על הזמן שבוזבז בו ניתן היה לקבל מענה ולחוש הקלה. ולעתים, הזמן המבוזבז לא רק שלא עושה טוב, אלא מחמיר את הבעיה. נזק נוסף הוא, שאדם שפנה לטיפול ולא חווה הטבה, יאבד אמון בטיפול, לא יטפל בבעייתו וימשיך לסבול ממנה. (פעמים רבות, גם קרוביו ימשיכו לסבול ממנה), ואף יאבד אמון בטיפול באופן גורף, כך שתחמנע ממנו עזרה שיכולה לסייע לו ולהקל על בעייתו.
האם המידע שנמסר על ידי בטיפול יכול לעבור למישהו אחר ולגרום לי נזק? מטפלים מקצועיים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלים במקצועות אקדמיים אחרים) מחוייבים מתוקף קוד האתיקה שלהם ומתוקף חוק בחובת הסודיות. לכן טיפול שנערך אצל מטפל פרטי מעוגן בחוק חובת הסודיות והמידע בו נשמר בין המטפל למטופל בלבד, אלא אם המטופל עצמו מעונין בהעברת החומר לגורם מסוים וחותם על טופס ויתור סודיות המאפשר למטפל לכתוב חו״ד או סיכום לאותו גורם ספציפי. ללא הסכמת המטופל איש לא ידע שהוא בטיפול וכמובן שלא מה נאמר בטיפול.
רק במקרה אחד ויחיד ידלוף מידע מהטיפול גם אם אין הסכמת המטופל: באם המטפל מתרשם שהמטופל מהווה סכנת חיים לעצמו או לסביבתו ומסרב לקבל טיפול נוסף ומניעתי לכך (חשש להתאבדות או לרצח). מקרים אלה הם כמובן מקרים נדירים ביותר ומטרתם הצלת חיים.
מתי לפנות לטיפול? ישנן תחנות בחיים שבהן אדם יכול למצוא עצמו במצוקה, חוסר אונים או קושי. לפעמים מבינים שבעיה מסוימת ממנה ניסינו להתעל זמן רב תפחה, מעיקה והפכה בלתי נסבלת. זה יכול להיות קושי בזוגיות ובנישואין, קושי בהתמודדות ההורית, קושי במציאת בן זוג, אי שביעות רצון מהמצב בכמה תחומי חיים. לעתים הקושי מתעורר בעקבות משבר: פרידה מבן זוג, מחלה של האדם עצמו או של אדם קרוב, לידת ילד עם צרכים מיוחדים. לעתים שלבי מעבר בחיים מציפים זכרונות קשים, או שמבלבלים בפני עצמם, והאדם חווה מצוקה, בדידות ועצב.
במצבים אלה ואחרים פעמים רבות אנשים מרגישים שהם לא מצליחים לפתור את הבעיה בעצמם. שהיא נמשכת זמן רב מדי ופוגעת באיכות חייהם ופוגמת בתחושת האושר שלהם. גם אנשים קרובים מתקשים לעזור. פעמים רבות כי הם קרובים מדי ולא אובייקטיביים, ופעמים אחרות כי אין להם את הכלים והידע המקצועי לעזור.
איכות החיים, ה well being האישי והיום יומי שלנו, הם בעיני הדלק של חיינו. להסכים להמשיך לחיות בקושי, כאב, בדידות וחוסר שביעות רצון, זה כמו להסכים לחיות עם מחלה לנצח מבלי לחפש לה פתרון או הקלה.
לכן אם לא טוב לך, אתה לא מרוצה, לא מסופק או לא מאושר, ואינך מצליח לעזור לעצמך במשך תקופה, פנה לטיפול!
לעתים מוזר בעיני איך אנשים לא חושבים פעמיים על השקעה בטיפול ברכב או ברכישת רכב חדש, על השקעה ענקית ברכישת או בשיפוץ דירת המגורים, הוצאות ענק על בגדים, תספורות ואיפור לשיפור המראה החיצוני, ומהססים וחוששים מלהשקיע בשיפור איכות חייהם ובפתרון הבעיות שמלוות אותם ואת יקיריהם יום יום ושעה שעה.
ברוב המקרים, כבר בפגישה הראשונה חווים חוויה משחררת. הישיבה בחדר הטיפול, עם איש מקצוע שממוקד רק בך, יש בה לשכשלעצמה משהו מרפא ומרגיע. הקשבה של איש טיפול אינה דומה לשום דבר אחר. היא כמו מסאז׳ לנפש ולנשמה. לעתים קרובות, בישיבה בחדר הטיפול, מקשיב המטופל לראשונה גם לעצמו. הטיפול מאפשר למטופל לכוון פנס אל תוך נבכי הנפש. להאיר מקומות חשוכים, ולהעיר מקומות רדומים. הוא מקל ומרפא על כאבים רגשיים. הידיעה שיש שם מישהו שמחכה פעם בשבוע לשמוע אותי, שמלווה אותי בקטע המסוים ממסע החיים שלי, מרגיעה וממלאת אנרגיה כאחד.
טיפול הוא לא חוויה קלה. הוא מעורר לעתים קרובות זכרונות כואבים, אבל גם מאפשר לדבר עליהם, לעבד אותם ולהשתחרר מהם. הוא מעמיד לעתים מול המטופל מראה שהוא לא כל כך אוהב לראות, ומעודד לעשות שינוי. ושינוי זה קשה. לעתים המטופל לומד לקחת אחריות גם על החלקים שלו שהביאו למצב בו הוא נמצא, וזה תהליך לא פשוט. נח לנו יותר להאשים אחרים. אבל בסופו של דבר, מטרת התהליך הזה היא פתרון בעיות ושיפור איכות החיים. ואם הולכים את הדרך באומץ, מרוויחים את השיפור הזה, ואין רווח שישווה לו.
טיפול דורש סבלנות. הוא לוקח זמן. מי שיצפה לשינוי משמעותי תוך פגישות ספורות על בעיה שמלווה אותו כל חייו, מגיע לטיפול עם ציפיות בלתי ריאליות. אבל מי שיהיה מוכן לצאת למסע הזה, ולצרף למסע מטפל שיוכל לסייע לו לראות לו שבילים חלופיים שעד כה לא חשב עליהם, שיוכל לסייע לו לראות את המלכודות אליהן הוא תמיד נופל ואת הדרכים לעקוף אותן, שיוכל לסייע לו לראות פסגות חלופיות או יעדים חלופיים, ולפעמים אפילו בכלל לשנות את יעד המסע, יגיע בסוף אל יעד שיעשה לו טוב, וירכוש כלים יעילים להמשך מסע החיים שלו. ובדרך, תוך כדי המסע, במקום להמשיך ולהתמקד במכשולים ובמלכודות, יוכל מדי פעם להרים את הראש, לשאוף אוויר הרים, להנות מהנוף, להשתכר מריח הפרחים, ולהסתכל אחורה בסיפוק, על הדרך שכבר עשה.