השבוע הייתי בהרצאה יוצאת דופן של אישה יוצאת דופן. האישה היא לילך שם טוב. אם שילדיה נרצחו על ידי אביהם לפני כחמש שנים. הסיפור היה אז בכותרות. כולנו הזדעזענו. אני זוכרת שחשבתי לעצמי כבר אז, איזה טעם נשאר לחייה של אם שאיבדה את כל ילדיה ברגע אחד של רוע וטרוף?
אז הזדעזענו כולנו, אבל האמת היא שבמציאות שבה חדשה מזעזעת אחת רודפת חדשה מזעזעת אחרת, שכחנו את הסיפור של לילך. אבל היא המשיכה לחיות אותו.
והנה, 5 שנים אחרי, עומדת על במה אישה קטנה - גדולה, ומספרת את הסיפור שלה. זה לא סיפור של שיקום, אלא אולי סיפור של מסע. ובמסע הזה יש כאב בלתי נסבל, ועצב, ובחינה של טעויות שנעשו לאורך החיים, ושל הבחירות שעשתה. יש בו גם חיטוט וחיפוש עצמי של מי אני בעצם? האם אני עדיין אמא? האם אני האישה שחיתה בטרור רגשי מתמשך עם גבר שרצה שתחשוב שהיא כלום? או שאינני האישה הזו. האם אני חלשה או חזקה? האם אני רוצה להמשיך ולחיות? ואם כן בשביל מה? האם אפשר להמשיך ולחיות אחרי אסון שכזה? האם מותר לי? האם מותר לי להמשיך לחלום, לקוות, ליצור, לחשוב, לנשום ואפילו לשמוח ולהיות מאושרת?
כמה דברים חשובים לקחתי מההרצאה המטלטלת הזאת:
1 . הכי חשוב: כן! אפשר למצוא משמעות חדשה וטעם לחיים גם אחרי אסון נורא. לילך עשתה שינויים בקריירה ומצאה דרכי ביטוי יצירתיות ודרכי העצמה אישית (ביניהן גם העברת ההרצאות כמו זו שנכחתי בה). היא נמצאת היום בזוגיות ובהריון. מהבחינה הזו, החיים ניצחו.
2 . יש בתוכנו כוחות אדירים שפעמים רבות איננו מודעים להם ואיננו משתמשים בהם עד שאין לנו ברירה ואנו ניצבים אל מול מציאות קשה. רק אז אנחנו נאלצים לחפור בתוכנו ולשאוב מתוך עצמנו את הכוחות האדירים הללו.
3 . תמיכה של חברים ובני משפחה היא מרכיב משמעותי מאד בהתמודדות עם משבר. לילך סיפרה על חברים רבים וטובים שעטפו, לא עזבו ועודדו ברגעי המשבר והאבל הקשים מנשוא. היא לא הפסיקה לשבח חברים אלה ולדבר על הכח שנתנו לה ואיך שלא איפשרו לה ליפול.
4 . חשיבותו של טיפול בשעת משבר. ליווי טיפולי בשעת משבר הוא כח. לילך דיברה רבות על המטפל שטיפל בה לאורך השנים מרגע המשבר. על התמיכה, ההכלה, ההבנה, העידוד, חוסר השיפוטיות, קבלתה כאדם כפי שהיא, החיזוק, התובנות שאיפשר לה להגיע אליהן, ועל הנוכחות שלו שם לצידה לאורך המסע שלה.
לליווי מקצועי בשעת משבר יש תשומות ותרומות נוספות לליווי של אנשים קרובים. הוא מאפשר שיח שבו ניתן להשיל את כל ההגנות והמסכות, ובכך הוא מאד משחרר. הוא מאפשר נוכחות של אדם אובייקטיבי ולא מעורב, שיכול לספק תובנות ממקום נקי, נטול אינטרסים ודעות קדומות. הוא מאפשר נוכחות של אדם עם ראיה וכלים מקצועיים וניסיון בסיוע לאנשים ביציאה והתגברות על משבר. הוא מאפשר שעה בשבוע שבה המטופל הוא החשוב מכל, מעין רחם, שבו המטופל כמו תינוק יכול להתכנס בתוך רגשותיו וצרכיו ולקבל להם מענה ישיר.
מאד התרגשתי מההרצאה של לילך. היא העצימה גם אותי, ונתנה תקווה ואופטימיות.
אז הזדעזענו כולנו, אבל האמת היא שבמציאות שבה חדשה מזעזעת אחת רודפת חדשה מזעזעת אחרת, שכחנו את הסיפור של לילך. אבל היא המשיכה לחיות אותו.
והנה, 5 שנים אחרי, עומדת על במה אישה קטנה - גדולה, ומספרת את הסיפור שלה. זה לא סיפור של שיקום, אלא אולי סיפור של מסע. ובמסע הזה יש כאב בלתי נסבל, ועצב, ובחינה של טעויות שנעשו לאורך החיים, ושל הבחירות שעשתה. יש בו גם חיטוט וחיפוש עצמי של מי אני בעצם? האם אני עדיין אמא? האם אני האישה שחיתה בטרור רגשי מתמשך עם גבר שרצה שתחשוב שהיא כלום? או שאינני האישה הזו. האם אני חלשה או חזקה? האם אני רוצה להמשיך ולחיות? ואם כן בשביל מה? האם אפשר להמשיך ולחיות אחרי אסון שכזה? האם מותר לי? האם מותר לי להמשיך לחלום, לקוות, ליצור, לחשוב, לנשום ואפילו לשמוח ולהיות מאושרת?
כמה דברים חשובים לקחתי מההרצאה המטלטלת הזאת:
1 . הכי חשוב: כן! אפשר למצוא משמעות חדשה וטעם לחיים גם אחרי אסון נורא. לילך עשתה שינויים בקריירה ומצאה דרכי ביטוי יצירתיות ודרכי העצמה אישית (ביניהן גם העברת ההרצאות כמו זו שנכחתי בה). היא נמצאת היום בזוגיות ובהריון. מהבחינה הזו, החיים ניצחו.
2 . יש בתוכנו כוחות אדירים שפעמים רבות איננו מודעים להם ואיננו משתמשים בהם עד שאין לנו ברירה ואנו ניצבים אל מול מציאות קשה. רק אז אנחנו נאלצים לחפור בתוכנו ולשאוב מתוך עצמנו את הכוחות האדירים הללו.
3 . תמיכה של חברים ובני משפחה היא מרכיב משמעותי מאד בהתמודדות עם משבר. לילך סיפרה על חברים רבים וטובים שעטפו, לא עזבו ועודדו ברגעי המשבר והאבל הקשים מנשוא. היא לא הפסיקה לשבח חברים אלה ולדבר על הכח שנתנו לה ואיך שלא איפשרו לה ליפול.
4 . חשיבותו של טיפול בשעת משבר. ליווי טיפולי בשעת משבר הוא כח. לילך דיברה רבות על המטפל שטיפל בה לאורך השנים מרגע המשבר. על התמיכה, ההכלה, ההבנה, העידוד, חוסר השיפוטיות, קבלתה כאדם כפי שהיא, החיזוק, התובנות שאיפשר לה להגיע אליהן, ועל הנוכחות שלו שם לצידה לאורך המסע שלה.
לליווי מקצועי בשעת משבר יש תשומות ותרומות נוספות לליווי של אנשים קרובים. הוא מאפשר שיח שבו ניתן להשיל את כל ההגנות והמסכות, ובכך הוא מאד משחרר. הוא מאפשר נוכחות של אדם אובייקטיבי ולא מעורב, שיכול לספק תובנות ממקום נקי, נטול אינטרסים ודעות קדומות. הוא מאפשר נוכחות של אדם עם ראיה וכלים מקצועיים וניסיון בסיוע לאנשים ביציאה והתגברות על משבר. הוא מאפשר שעה בשבוע שבה המטופל הוא החשוב מכל, מעין רחם, שבו המטופל כמו תינוק יכול להתכנס בתוך רגשותיו וצרכיו ולקבל להם מענה ישיר.
מאד התרגשתי מההרצאה של לילך. היא העצימה גם אותי, ונתנה תקווה ואופטימיות.

